כל מה שרצית לדעת על קפה

 

| דף הבית | קפה | סוגי מכונות | קפסולות או קפה טחון | תהליך הכנת אספרסו  | הציוד שלי | אביזרים |
|
קפה בעולם | קישורים | מאמרים וסקירות | שאלות ותשובות | קליית קפה | Isomac Millenium | My Machines |

 

מכונת אספרסו כמכונה יצרנית - מאמר של מר איבגי רם הבעלים של Coffee-Tech Engineering LTD .

 

מכונת הקפה , זו שמייצרת את מה שאנו מוכרים החוצה,  אם למצוינות כמקור לגאווה, אם ברישול, איפה שהוא באמצע!

 

בפרקים הבאים ננסה ללמוד על ההיבטים אשר אמורים להילקח בחשבון עת אנו אמורים להידרש להחלטה. בעיקר רכישה.

נושאי הדיון:

המכונה כגורם מייצר בבית העסק.

מבנה כללי של מכונת אספרסו מסורתית (מתייחס לשני ראשים).

המכונה כפרט עיצובי בעל ערך שיווקי בבית העסק.

המכונה המתאימה לאופי הפעילות העסקית של העסק וכן שיטת ההפעלה.

בחירת רמת גימור וחומרי הזיווד של המכונה.

מיקום המכונה בעסק והחשיבות.

פני העבר והעתיד.

המכונה בעיני יצרן המכונה האיטלקי.

 

המכונה כגורם מייצר בעסק:

במובן מסוים, מכונת אספרסו אינה רק מכשיר חשמלי הנשפט לפי עיצובו או אמינותו, אלא בראש ובראשונה, לפי איכות התוצר המתקבל,הקפה, הקצפת החלב, קיבולת מים חמים לצריכה, זמינה ללא השפעה משמעותית על מצב הלחץ והטמפרטורה.

לכך אחראים מספר מרכיבים ולכל יצרן פתרונות משלו, מאחר ודיון זה אינו עוסק בבחירת יצרנים נבחרים ננסה לתת קווים מנחים כללים לבדיקה.

אספרסו: למעשה הדבר הכי נתון לוויכוח וקשה למדידה אלא כנושא למקצוענים בלבד, אבל אנחנו ננסה וגם נצליח.

ראשית, טמפרטורה, שתי נקודות קריטיות,

  1. יציבות בטמפרטורה בין כוס אחת לשניה ברצף של כעשרה. (ניתן למדידה במכשיר) ניתן גם למדוד במזיגה רציפה, ללא קפה את גרף הטמפרטורה, סימפטום כמו "קפה ראשון" קר, הנו קריטי, משום שרוב הכוסות הנמכרים הנם "קפה ראשון", הכוונה קפה לאחר מספר דקות של מנוחה בין אחד לשני.
  2. מכונות  עם בוכנה, הנשארת במצב פתוח, כדוגמת חלק מהמכונות האוטומטיות וכן סוג מסוים של מכונות קפסולות, סובלות מקפה ראשון קר.
  3. פתרון של היצרן לכיול טמפרטורה לקפה בנפרד לאדים, כאן ישנם שתי מתודות,

            א. דוד משולב במחליפי חום  עם חמום טרמוסיפוני לראשים וריסון טמפרטורה ע"י מייצרים.(יתרון, זול ברכישה תחזוקה וצריכת חשמל, נגד: כיול מתבצע ע"י מומחה בלבד).

ב. הפרדה מוחלטת בין הדוודים, קרי, דוד לאספרסו , דוד לקיטור.(יתרון, כיול טמפרטורה קל ונגיש, נגד: יקר מאד ברכישה חשמל ותחזוקה, יותר מורכבות ומקור לתקלות).

ישנם עוד תצורות כדוגמת קרטוש טובל מים או אדים, מחליף חום חוצה ללא חמום ותנועה טרמוסיפונית, כל אלו  מופיעים בעיקר משיקולי עלות ומחשבה על "שווקים אחרים" שלא ממש שותים אספרסו אלא קפה ממכונה בעיני היצרן האיטלקי בעיקר.(אנגליה, צרפת וכ'ו)

לגבי הלחץ, כל מכונות האספרסו אמורות לייצר 9 באר עם אפשרות כיול.

מבחן הקפה: בעת מזיגת הקפה, בהנחה שהוא טרי וטחון בסמוך ובעובי הנכון, עליו להציג שובל בעובי זנב עכבר בצבע חום מהגוני זהוב למן הרגע הראשון, ירידה של מים שחורים לפני הגעת הקרמה אינה סימן מעודד אך זה לא בטוח שהבעיה היא דווקא במכונה.

רצוי להשתמש בספל שקוף לצורך הבדיקה,ע"מ לראות את גובה השמנים וצבעם.

ירידת קפה מימית, או זרזיף בעל מראה "חבל" מעידים על יכולת חליטה חלשה.

ירידת קפה מבעבעת בהפסקות מעידה על טמפרטורה גבוהה ותייצר קרמה שנעלמת, כהה, וטעם מר וחד. לכן כדי שיהיה פתרון לכיול, מוצע שלא ע"י הורדת לחץ הכולל של המכונה.

פרה אינפיוז'ן:  אלו הן הכמה שנין שעוברות בין הלחיצה למזיגה עד להופעת הקפה.

קיימים מספר סוגים של פרה אינפיוזן:

חלל טמבל: פשוט חלל בין הקפה לברז החשמלי, עת מזיגת הקפה עוברים המים, נתקלים בקפה ואז ממלאים את החלל תוך דחיסת האוויר הלכוד בו טרם החליטה.

 חלל אקטיבי: בוכנה עם קפיץ מחזיר, הנדחסת לפני החליטה עד לסוף המהלך.

 השהייה אלקטרונית: קרי, תחילת מזיגה, הפסקה ופריקה ושוב המשך מזיגה, (רעיון גרוע שלא מוסיף ואף גורע,אך קיים).

 

למעשה כל מנגנוני הפרה אינפיוז'ן תפקידם אחד, לתת שהות לקפה להירטב, לתפוח, למלא את חלל החליטה לפני מעבר הלחץ. במכונות מדגם המנוף, בוצע דבר זה מעצם הפעולה.

 

כאן המקום לציין כי גודל המנה מעבר ליתר הנתונים המוכרים אמור להיבדק בצורה הבאה:

האבסת מנה אל ידית הפילטר, רתימה לראש המזיגה ושחרור, בבדיקה ויזואלית, לא אמור להראות חותם הרשת העליונה בקפה, אלא רק לאחר המזיגה.

 

אדים:

תצורה, אורך, זווית של הצינורית והמפרק, אלו דברים המשפיעים על אופי העבודה ונתוני השטח שונים מבר לבר, כדאי שיהיו כמה אפשרויות מוצעות,

כאמור לחץ זה דבר שניתן לכיוון בכל המכונות המקצועיות אך ההבדל יהיה ברמת הספיקה וכאן משנים שני גורמים, עוצמת גוף החמום, וקיבולת הדוד (מסה טרמית).

 

במקרה של מכונת שני ראשים ומעלה לעבודה אינטנסיבית,

יש לבדוק את נפילת הלחץ לפי השעון המותקן במכונה תוך הפעלת כל הצרכנים, שני ברזי אדים פתוחים והוצאת כחצי ליטר מים, הנפילה לא אמורה להיות יותר מארבע עשיריות המחוג (באר) לדוגמה: אם המכונה מכוילת ל- 1.3 הנפילה צריכה להיות לא מתחת ל- 0.9 . מומלץ מאד לדאוג שהחשמל יהיה תלת פאזי המתאים למכונה.

הפעלת האדים קיימת במספר תצורות, תבריג צף, תבריג מתהדק, ג'וי סטיק, מנוף, ברז כרמי, ברז חשמלי. השיטות הכי אמינות הינן: תבריג צף, ג'וי סטיק. מנוף וברז כרמי הינם בעיתיים ויקרים לתחזוקה. תבריג מתהדק פשוט צריך לעבור מן העולם.

 

מים:

פרט חשוב אך לא הכרחי, לעבודה מאומצת ותפוקה רבה של צרכני מים כמו, תה, טורקי וכו' מומלץ לבחור במכונה אשר קיבולת הדוד אינה יורדת מ- 12 ליטרים (ברוטו).

במקרה של מסעדה קטנה למשל אשר המצב אינו מצריך מכונה גדולה, תמיד ניתן להוסיף, מייחם או קומקום וכן ניתן לחמם מים בעזרת אדים באם צינור האדים נקי או יש אחד פנוי. דרך אגב, ניתן להכין קפה טורקי מבושל בעזרת אדים.

 למקום כמו באר, מסעדה קטנה וכו' הייתי מתייחס לרמת הקפה ואדים בלבד ולא הייתי תולה את מקור המים במכונה.

 

 

 מבנה כללי, מה בעצם צריך לבדוק?

 

שילדה וזיווד, מאיזה חומרים? כמה מהיר הוא הפירוק לצורכי שירות, (כיול לחץ משאבה, החלפת גוף חמום).זיווד המתפרק על שלושת ממדיו כיחידה אחת, יתרון גדול.

דוד: חומר? נירוסטה?( מקבל סדקים ולא ניתן לתיקון, מאכל גופי חימום) קופפר? (זהירות, קיימים גם דודים המולחמים בבדיל רעיל,)  גודל, "פלאנג'" פריק, יש לוודא כי בורגי הפלאנג' וכן אלו המקבעים את גוף החימום הם מנירוסטה ולא ברזל מגולוון.(מחליד ונתלש) ניתן לבדוק בעזרת מגנט, נירוסטה אינה מתמגנטת. מאד חשוב!!!

 

מערכת חשמל, מסודרת ומוגנת, מחוטי סיליקון מוגן בסיבי זכוכית  בתוך תעלה או שרוולי הגנה עמידים באש.(חוטי סיליקון מאד פגיעים מכאנית)

"ארון חשמל" מוגן מים ואטום למקקים. במיוחד אם מותקן בבסיס המכונה.

מפסקים להפעלה איכותיים, בעלי פעולה חלקה.

 

שעון לחץ דוד, שעון לחץ משאבה.

 

מד גובה מים ברור ומוגן מפגיעות.(קיימות מכונות ללא מד)

ברז קפיצי חוזר, למילוי מים לדוד, כגיבוי למערכת מילוי המים האוטומטית.(קיימות מכונות ללא גיבויי)

 

מילוי מים אוטומטי אשר אינו "מפיל את הלחץ ביותר משני באר (מינימום 7 באר בעת המילוי)

מכונות המפילות ביותר, מקצרות את חיי המשאבה וגורמות ללחץ לא יציב בעת המזיגה.

 

רשתות וגומיות "הספל" בראש, צורת הרתימה? עם בורג, או בלחץ, בלחץ עדיף, לטיפול מהיר ושוטף, חליצת גומייה יבשה יכולה להיות "עבודה" קשה, גם לטכנאי מיומן לעיתים.

 

צנרת יציבה, מעוגנת היטב, יפה ונגישה למראה, אשר אינה מתחככת בדבר.

 

ברז ניקוז לדוד, נגיש, לא בורג פקק!  יתרון, (במקרה של שאיבת חלב, מלח.)

 

משאבה: ווליומטרית בלבד, רטט אינה מתאימה למכונה מקצועית. רצוי נגישות לכיול מבחוץ ללא צורך בפירוק. משאבה חיצונית מסורבלת ונחשבת לחיסרון.

 

 

המכונה כפרט עיצובי ושיווקי בעסק.

 

עניין של טעם וסדר עדיפויות, בד"כ עיצוב בא על חשבון משהו, כמו:

שטח קטן לחמום כוסות, תפעול מסורבל, נפח לא הגיוני,חלקים חמים חשופים,קשה לנקות, ביצועים חלשים.

כמובן לא בהכרח,

באופן שיווקי ניתן לחשוב כי למכונה יש איזה תפקיד במכירת הקפה או בבחירתו של הלקוח לשתות את הקפה דווקא במקום זה או אחר, למשל, חלק יעדיפו לשתות קפה במכונה גדולה ויפה מאשר ממכונת ראש אחד, למכונה בעלת ראש אחד בעסק המתמחה בקפה ישנה עוד מגבלה קריטית והיא, שניתן לרתום אך ורק ידית אחת ותמיד תהיה השנייה מונחת איפה שהוא, בעיה מאחר ולא ניתן למזוג קפה תקני  בידית קרה ששהתה בחוץ.

לכן אני באופן אישי הייתי מושך את נושא העיצוב למקום יותר מקצועי ופרקטי ופחות מתעסק בניאונים וציפורי טרף בראש המכונה.

 

 

המכונה המתאימה לאופי הפעילות בעסק וכן שיטת ההפעלה.

 

ראש אחד, שני ראשים, שלשה וארבעה, אוטומט, אלקטרוני, כפסולות, שני ברזי אדים, דוד גדול וכדומה.

הייתי מחלק זאת כך:

עסקים המתמחים בקפה עם ברמן מאומן וקבוע.

במקרה של רשת, מכונה מקצועית, שני ראשים ומעלה, אלקטרונית לפתור חלק מבעית האחידות.

עסק בודד עם עובדים קבועים, מקצועית, שני ראשים ומעלה ומזיגה ידנית עדיפה.

שניים או שלושה ראשים?

הייתי מציע מכמה טעמים דווקא שתי מכונות, או שנים של שני ראשים או ראש אחד ושני ראשים, הטעמים:

בשעות מתות ניתן לכבות אחת,

במקרה של תקלה ניתן להמשיך לייצר בשנייה.

ניתן להשאיר אחת דולקת 24 שעות ולחסוך את זמן החימום בבוקר.

סביבת עבודה עדיפה מאשר כמה ברמנים על מכונה אחת גדולה.

מגבלה שיש לקחת בחשבון היא, אין מצב בו  ראש מזיגה על אותה מכונה או בנפרד לא ימזוג פחות מ200 גר קפה ביום, הוא פשוט ייסתם משמני הקפה שמתייבשים לאחר זמן וכן מאבנית, דיי מהר.

על כן יש לכלכל את מספר ראשי המזיגה לפי הצריכה, לפחות כ10 ק"ג קפה חודשי לראש, אין מצב בו יעדיף עובד ראש זה על אחר אלא ברוטציה לפי איזה שהוא סדר מחזורי. שכל הזמן לזרום קפה טרי בכל הראשים בצורה שווה.

דוד גדול הנו דבר חשוב לעסק המתמחה בקפה.

אם כי יש לזכור, מכונת קפה אינה מתוכננת לספק מים רותחים לפסטה, הברקת סכו"ם וחימום סכין לחיתוך עוגות קפואות.

 

עסקי מזון מהיר:

מכונה פול אוטומטית הנה פתרון נאות הן בשל קלות התפעול, חיסכון במקום, אין חלקים נתיקים, סביבת קפה קצת מוגנת מטעמי לוואי ואדי שמן.

חסרונות, יקרה ברכישה ותחזוקה, איכות מוצר בינונית.

 

עסקי מזון המוכרים פחות מ 10 ק"ג חדשי, המתקשים להבטיח קפה טרי מדי יום.

הפתרון:

כפסולות, מהסוג שארוז בנפרד ליחידה, מוצר סביר, אחיד, כמעט טרי, נגד: יקר, תפעול איטי, לא ממש "מוכר" אך מספק פתרון נאות לדרישה, אם קיימת.

מכונה ראש אחד, כדאי לנסות לקבל קפה הארוז בחצאי קילו, מטחנה ללא דיספנסר הטוחנת ישר לידית ועל ידי כך אין צבירה של קפה טחון לאורך זמן.

 

זיווד וגימור:

חומרים כמו פח צבוע, פלסטיק או abs צבוע, אלומיניום צבוע, נירוסטה אלה הם בד"כ הקיימים בשימוש ולכל יתרונות וחסרונות, מעבר לחומרים קיימות גם בעיות מבנה שיש לתת עליהן את הדעת.

פח, מחליד ודי מהר,

פלסטיק, בחלק מהמכונות שביר מאד, רגיש לממיסי שומן ולא ניתן כ"כ לחידוש.

Abs ןפוליסטרן מוקשה וצבוע די חזקים, צריך לשמור על הצבע, ניתן לצביעה (ע"י איש מקצוע)

אלומיניום, דוחה צבע במשך הזמן, קורוזיבי ומתפורר עם השנים, קשה לחידוש.

אמייל, עמיד, קל לניקוי, לא ניתן לחידוש, מראה "גלי" ומוזר.

נירוסטה, הכי עדיף ועמיד לאורך השנים, ניתן לליטוש, יקר.

 

 

 

 

מבנה:

החלק הקריטי שמעיד על אורך חיי המכונה הנה השלדה והבסיס, ישנם מכונות עם שלדת פלדה מצופה בנירוסטה או פח צבוע או אלומיניום, הרווח בין החלקים הוא הבעייתי, אשר מתמלא במים, אדים, חלב ולבסוף חלודה הבוקעת ותולשת את הציפוי.

 

מה עדיף?

נירוסטה בלבד

פלדה מצופה אמאייל

פלסטיק קשה מוזרק כשלדה, לא כציפויי.

פח צבוע ללא "מלכודת" של שכבות או דופן כפולה הלוכדת מים.

במקרה האחרון פשוט באופן שוטף לנקות ולייבש וכן לכסות בצבע חלקי פח שנשרטו או שהצבע "נשר" מהם.

עוד על זיווד, פירוק מהיר לצורך שירות הנו פלוס גדול מאד, מיקום ברזי האדים במקום הניתן לניקוי או חסום בפני נתזים של חלב ושוקולטה.

מיקום ברז המים רחוק ממפסק ההפעלה.

מגש תחתון מנירוסטה ולא פלסטיק שנישבר בדרך לשטיפה או מחמת עבודה וקרבה למים רותחים.

 

 

מיקום המכונה בעסק:

עם הגב? עם הפנים? בבר, במטבח?

רק לא במטבח, אדי שמן, עכברים ותיקנים (מה לעשות, יש גם את זה) המחבבים מאד מכונות קפה כי חם ויש מה לאכול והנזקים של אלה עולים הון לתיקון.

(מומלץ להשקיע בפתרון הדברה והרחקה קבוע ויעיל)

חוץ מזה? איזה צורה יש לזה? אספרסו כפול בין קציצה לקציצה?!

עם הגב או הפנים, אם נעשתה הבחירה אז כדי לנסות לקבל מכונה שהממד היפה שלה הוא זה שרואים ואולי חבל לשלם עוד כסף על גב מנירוסטה שלא יראו אותו למשל,

בכל מקרה שאלה שיש לתת עליה את הדעת בהתאם למקום וכוח האדם (עובד יחיד, עדיף עם פניו ללקוח לעומת פני המכונה).

בעסק המתמחה בקפה, מכונה יפה במיקום  של כבוד מעביר את מה שרוצים למכור, טוב יותר.

 

פני העבר והעתיד.

בקצרה:

מכונת האספרסו הראשונה הומצאה רשמית ב 1901בעלת מבנה וורטיקאלי,BEZZERRA ללא משאבה, תוצר המקביל למוקה קפה, את הקרמה נהגו ברמנים מיומנים לעשות בעזרת סוכר והימים היו יפים.

1903 LA-PAVONI

1905 VICTORIA ARDUINO

1938 PIETRO FIORENZATO

בשנת 1948 לכבוד הקמת מדינת ישראל(סתם) הוצגה הGAGGIA ESPORTAZIONE המכונה בעלת משאבת הדחיסה הראשונה וזו הייתה הפעם הראשונה בה נראתה קרמה בספל והשמחה הייתה רבה.

עד מהרה הפך הנושא לסטנדרט ולפיינשמייקרים היה על מה לדבר.

בשנת 1961 הוצגה ה FAEMA E-61 המכונה הראשונה בעלת משאבה חשמלית ומחליפי חום חוצים עם חמום תרמוסיפוני לראשים. ממש חגיגה, למעשה מבנה זה היינו הדומיננטי עד הים ומהווה בסיס להמון יצרנים.

לאורך השנים נבדקו המון שיטות מזיגה והחלפת חום, גאג'ה עם דוד לכל ראש ודוד נפרד לקיטור, צ'ימבלי M-20 עם דחיסה ללא משאבה אלא ע"י הפרש קטרים בבוכנה רחבה הנסמכה על הלחץ העירוני.

ספציאל וצימבלי עם מחליף טובל באדים בלבד, גאגג'יה עם קרטוש.

שנות השמונים המוקדמות, הופיעו המזיגה האלקטרונית (מדידת כמויות בעזרת פלוו מטר)

מכונות אספרסו אוטומטיות ראשונות וכן חברות כמו נסטלה מחלות ברישום פטנטים ופיתוח הכפסולה.

 

העתיד:

מכונות כפסולות אוטומטיות,

מכונות אוטומטיות עם כוון טחינה אוטומטי(פטנט רשום משנת 1984 ע"י חברת CARISSIMI BERGAMO.)

מכונת קלייה, טחינה ומזיגה אוטומטית בזיווד אחד,

מכונה מודולרית עם יחידות עצמאיות הניתנות להוספה וגריעה מזיגה,

 

מחוללי אדים יבשים ועצמאיים.

 

 

פני התעשייה והיבט מעיני היצרן.

 

עד תחילת שנות השישים, רב המכונות היו שונות במהותן, בשיטתן.

העיצוב היה מבנה ברזל עם פליז מצופה לק או כרום, עיצוב מדהים בד"כ,

בעיקר לא ניתן היה להשתמש בחלקים תחליפים או מקבילים אלא מתוצרתו של היצרן, המכונות היו יקרות מאד וכן תיקונן.

כיום רוב מכונות הקפה בנויות על אותו עיקרון, לעתים קרובות מאותם רכיבים. למעשה ההבדלים העיקריים הם,העיצוב, הדוד, הגרופ (ראש) ולעיתים ברזי האדים, לעיתים גם אלה זהים או קרובים בדמיונם.

כל יתר הרכיבים:

מעברי צנרת ותבריגים.

ברזים חשמליים.

פרסוסטט.

כרטיסי פיקוד אלקטרוניים.

רגשים, שסתומי התפשטות ובטחון.

משאבה ומנוע.

מפסקים ופרטי חשמל.

מיוצרים ע"י כמה יצרנים ידועים בודדים, אם כי השוק מתרחב לספרד, פורטוגל ואפילו מזרח אירופה.

 

מה זה אומר? שבכל יום כמעט נולד יצרן(מפעל הרכבה) חדש,לא תמיד בעל ידע מעמיק בנושא,

 שנושא התחזוקה וזמינות החלפים הפך לפחות בעייתי וטכנאי מוכשר יצליח להשמיש כמעט כל מכונה גם ללא החלקים מהיצרן אלא חלקי מדף סטנדרטיים וזה טוב.

 

בכל זאת נשארו כמה חלקים שאי זמינותם יוצרת בעיה ולכן כדאי פשוט לרוכשם עם המכונה ע"מ לא להתחיל לחפש ביום שצריך. במיוחד במקרה של יבוא אישי או רכישה של משומשת .

גוף חמום + אטם.

גומיות ורשתות לראשים.

מפסקי חשמל מפלסטיק לראשים.

ברזי אדים.

צינור זכוכית לגובה מים.

ברז חשמלי לראש (או מנוף מכני)

ברז מילוי מים חשמלי וכרטיס פיקוד.

לוח מגעים אלקטרוני למזיגה.

 

יצרנים מסוימים כיום נוטים לבצע חלוקה בתפישה בי שוק מקומי (איטליה) לבין שוק חיצוני(אנגליה, הולנד, צרפת, אוסטריה) שם השימוש במכונות אספרסו מוכר שנים, רק בצורה האופיינית למקום,(לדעתם). למשל מזיגה ארוכה במיוחד, שימוש מועט באדים(שמנת מתוקה) וצריכה מוגברת של מים לתה או טורקי.

גישה זו הביאה אותם לייצר סוג של "מייחם" שלא ממש מייצר קפה איטלקי תיקני,למשל קפה קר במזיגה קצרה, או רותח, ואף בידול המיתוג מעיקר הייצור. יש לוודא שהמכונה עומדת בסטנדרט איטלקי אם זאת הכוונה.

 

בעיה אחרת היא:

 

עד תחילת שנות התשעים, הלקוח העיקרי שגם שילם מכספו עבור המכונה היה, בית הקפה עצמו.

מאז החלה התחרות, החל נגע "מכונות חינם" תמורת צריכת הקפה.

דבר אשר העמיד את היצרנים באתגר קשה, כוח קניה גדול המוכן לשלם מעט, שלא מוכן לשלם על עיצוב וגימור,דילול פונקציות הנחשבות לפינוק, כמו חימום כוסות מואץ באדים וכדומה.

התוצאה(עגומה,משהו) דודים מרותכים, ללא אפשרות לפירוק לצורכי ניקוי במקום,(אלא פירוק כללי וטבילה בחומצה).

רכיבים זולים, זיווד עילג, פח לא מוגמר עם צבע שמתקלף אחרי חודש,( הכנה ופריימר לצבע, עולים כמו עוד צבע).

חלקי פלסטיק זולים .

רעשים בעת פעולת המשאבה וכן הלאה.

מחיר השוק למכונה הוא פחות או יותר ידוע, מכונות אלה נמכרים לעתים ולא ניתנות בהשאלה ויש להבדיל בין מוצר זה, לבין מוצר שתוכנן ויוצר לשנים ללא שיקולי עלות מגבילה.

 

כיום כמגמה עולמית סוחפת, קולי הקפה מקימים רשתות משל עצמן ועסקים בבעלות פרטית פורשים כנפיים ומתנתקים מחבל הטבור של יצרן הקפה ונותן המכונה, שוב הולך ונבנה השוק של "הרוכש הבודד", אותו בית עסק\רשת שקולה את הקפה בעצמה או לפחות מקבלת תערובת במיתוג עצמי ועליהם לדאוג לרכישה ושירות ואף, משמח כי חלק מהן לא רוצים מתנות אלא רואים ביום בחירת ורכישת המכונה כיום חג, הן בשל הסטנדרט המחמיר והן בשל האמירה העיצובית\שיווקית\מקצועית.

מגמה זו מעודדת יצרנים להשקיע שוב בנושאים כמו, עיצוב, איכות ואיכות מזיגה, אם כי סביר להניח שהמחירים יעלו עקב חזרה לטכנולוגיות יצור יקרות.

 

לבסוף , מאחר וסביר להניח שקשה למצוא את המכונה המושלמת, צריך להחליט ולבצע סדר עדיפויות,

סביר להניח, שיש מכונות מאד איכותיות אשר לא יקוימו בהן כל מה שאנו רואים כיתרון.

לעתים עניין של גישת היצרן, למשל, להחליף פנלים חלודים או מפלסטיק כל שנתיים, אם כן, אז לבדוק שאכן מישהו מחזיק את זה במלאי, מה המחיר? לעתים גם מה שיש מתחת לפנל מחליד.

דוד מרותך, מופיע כסטנדרט באחת המכונות היקרות והנמכרות בעולם, אני מניח שליצרן יש תשובות משלו, האם אותי כלקוח זה משכנע?

מה בסך הכל כוללת החבילה? גודל דוד? ראשי מזיגה ואפשרות כיול חום לקפה, איכות הקפה בכלל.

איכות הרכיבים (קשה לדעת, זה עניין לבעלי מקצוע בעלי ידע וניסיון)

גימור ועיצוב,

התאמה לצרכים, תקציב, גודל פיזי.

רמת השירות והאחריות, דברים שיש להבהיר מראש.

 

 

 

Copyright © 2002 CafeWiz.com - אין להעתיק ולהשתמש בקודים, תמונות או תכנים ללא קבלת אישור: copyright@cafewiz.com